Posts

Posted on

Chapter One, Part One

The Power of a Question

Why do Jews always answer a question with a question? Why not?
Questioning has always been a very important part of being Jewish. All of the Talmud, the combined Oral Law as transmitted by the Sages, is written in a question and answer style. Most of us have heard of the four questions asked by Jewish children on Passover night.
Questions create a void in us that needs to be filled. It sets us up to understand the answer on a deep level – to experience higher consciousness.[1] If we do not have the question, we will never really appreciate the answer. In Judaism questioning is a good thing.
But that doesn’t mean it’s easy. The Talmud says that all beginnings are difficult, and the word for the Talmud uses when describing a question is “kushya,” a difficulty. It’s not easy to be in a state of questioning, and many questions are very difficult.

Central Issues

In the introduction I mentioned some particularly difficult questions that we all have at some point: What am I? Why am I here? Why does God allow us to suffer? These questions are beginnings as well.
But let’s take a little turn. Let’s ask some even more basic philosophical questions. To understand God’s purpose for the world and our role in it, it’s worth questioning some of the fundamental premises we have concerning the nature of reality. This will help prepare us for a shift in consciousness.
Jews believe that God, who is one, infinite, and totally indivisible, created a world out of nothing. A brand new world.
The Jewish God is not a giant old man without a white beard sitting on his thrown in heaven like Zeus. He created the very concept of a physical and spiritual universe, and to this end He must be beyond all those things. He is beyond everything, yet is capable of anything.
This is what we mean when we say “Hear Israel Hashem our God, Hashem is one.” He is totally one and singular, lacking nothing and possessing everything, with no division whatsoever – a concept beyond our universe of perceived duality and separation.
How is this possible if He is one and indivisible? Everything is included within Him… How can anything be new? And if we grant that He can do the impossible, still what would be the nature of this new creation?
Kabbalah teaches that every soul is a piece of God, analogous to a rock hewn from a mountain. Well how can that be? How does one split God into pieces, so to speak? It’s against the basic principle of God’s indivisible unity!
How can the perfect, good God create and constantly sustain evil, His complete opposite?
What’s the deal with resurrection of the dead? Why is that an important belief? Let our souls stay in heaven, happy as can be. Why is the body necessary at all?
These questions may or may not bother you all the time – but they cut to the core of the reality of who and what we are, what is the nature of our world and what our purpose in it is. When we shed light on these questions, we can shed light on to all of our painful questions as well. Perhaps we will find that the darkness of our questions contains light that was originally to blinding for us to see.

What’s the Point of it All?

This question – sometimes voiced with frustration, depression, or desperation – is actually the beginning of its own answer. What’s the point indeed? Any action, unless it is being performed by a person lacking any sanity or intelligence, has some sort of purpose.
Let us assume that God is not so evil, lowly and despicable (God forbid), that He would create myriad pathetic beings that would their lives out in all sorts of pain, for no real purpose, and just turn His back and walk away. If He is a good and loving God, than perhaps there is an end goal to this, maybe it’s a process?
To understand any process, or any object, one must understand its purpose. If you think a cell phone is a door stop, you might complain it’s too light. If you are watching an artist sketch the first details of an oil painting, you could say he doesn’t know how to draw too well. “Never show a fool unfinished work,” is the old folk saying.
The reality is, the human nature that could lead to evil was God’s creation. He knew what could and would happen. There are some who would say that God was “powerless” to prevent evil. This is heresy of the highest degree. There is nothing out of God’s control.
The answer lies in understanding what the end goal of creation is.


[1] I received this idea from Rabbi Yochanan Becchofer when editing his yet unpublished book on the holidays. See the chapter on the Passover seder.
Posted on

Introduction – The Purpose of the Book, Part Two

So What is the Purpose of the Book?

The truth is, most people who have problems with belief in God have them for emotional reasons, and not because of intellectual difficulties. They are in pain. They’ve suffered either emotionally or physically, or they empathize with the great pain of others, as in the classic question: “What about the Holocaust?”
This pain must be acknowledged and respected – it cannot be ignored or batted away with platitudes. It is real, and a part of life. But why the pain? Would a kind and just God put us through all of this? To what purpose? What are we here for anyway? Why?
No one can free a person of his pain, he must do that himself. Working on bitachon in God is as personal as the development of any other relationship. But in this work I hope to answer some of these questions, providing a framework where trust can begin to grow. There are answers. He does have His reasons, and some I can understand.
New revelation and understanding can give us the strength to turn to God to help us get in touch with our inner strength.
For me the material in this book is exciting. It is abstract. It is deep, and it is life changing. For many of you it will be the first time you have ever contemplated these issues, but others will be overjoyed to know that these issues are addressed by the Torah, with a blazing light that illuminates all the dark places.
Read this book slowly and carefully, or fast and then again. Share the material verbally with others. Discuss it. Bring it to life. Awareness brings higher consciousness, and the ability to make higher level, better choices in our lives. Without awareness it is impossible to have healthy, happy relationships, with our friends, our spouses, our children, ourselves or with God.
 

Posted on

עלה זית בפיה

עלה זית בפיה

איסוף פסוקים ומאמרי חז”ל לצורך ציור בדבור, שהוא עצה נפלא לעזור לתקן מדות הנפש

מלוקט ע”י

שמואל יוסף אלבינגר

יש דבר שיאמר ראה זה חדש, הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו.

קהלת א’, י’

דבר ידוע מהקדמונים שיש לתכונות הרצון ומחשבה כח עצום להפעיל דברים בעולם המעשה, בין לטוב ובין למוטב.[1] ומדה טובה מרובה.

ואולי דבר יותר קרוב לדעתנו להבין שבוודאי יש לרצון ומחשבה הכח להשפיע על עצמנו, על מדותנו ותהליך מחשבותינו.[2] ובוודאי אם יהיו לנו מחשבות יותר טובות ונשגבות, הם ישפיעו על ההרגשות והמדות שלנו, ובזה ישתפרו כל מעשינו, באיכות ובכמות, בתורה מצוות ומעשים טובים.

ויש דרך חדשה שהוא ישנה אצלנו, והיא דרך בעלי מוסר, בראשם הרב ישראל מסלנט, זכר צדיק וקדוש לברכה, שזכותו יגן עלינו. וכמעט נשכח מישראל התרופות המעולות שחידש לנו, איך לבלוע הסם תם של התורה הקדושה שלנו, שתכנס בתוך עצמותינו ותהיה לנו רפואת הנפש ותקון הגוף.

וכמו כל חידוש, הדברים מאירים, שמחים ופשוטים. ובימיו הרב ישראל סאלאנטער ז”ל קרא למהלכים האלה לימוד מוסר “בשפתיים דולקות” (שנון מספר שורות או כמה מילים של דברי מוסר ויראה כמה פעמים ברגש ובנגון) ושימוש בכח הדמיון (לדמות לעצמו הצלחה תורה ובמצוות, או תאור עצמו במדות טובות וידיעת התורה לחזק הרצון והבטחון להצלחה ברוחניות). ואולי בימינו יש צורך לכינויים חדשים, להרשים עלינו הכח העצום של התחבולות הפשוטות האלו. וגם צריכים להבין ששני התחבולות, שאפשר להשתמש בהם בנפרד, בוודאי עדיף שכח שניהם יפעלו ביחד.

מובא בספרי מוסר שכדאי לחצות מחנות סדר המוסר לשני חלקים: חלק א’ ללמוד מוסר בעיון, וחלק ב’ ללמוד כמה שורות מאיזה ספר באופן “שפתיים דולקות.” והקדמונים הוסיפו על זה שעות להתבונן ולהתבודד, ולעשות חשבון הנפש.[3]

ואוי לנו שיש לנו בדורנו “רבע שעה של שקט לכבוד הר’ ישראל סאלאנטר”! ולפחות יש לנו את זה, אבל לא נשאר זמן לקיים שתיים כדבעי.

ועוד, אולי אין לנו הכוחות שהיו לבעלי מוסר, לברוח מכל העולם, ולישון רק כמה רגעים בלילה כהסבא מנוברדוק. להתרכז משך כמה שעות על מחוז חפצנו, שנהיה צדיקים ות”ח, או אפילו סתם אמתדיגע אידין.

אולי אין לנו הרכוז של הרה”ג רב ישראל ז”ל, שחזר על אותו פסוק בקהלת כל הלילה כדי להגן מתאוות ממון או כבוד לפני ביקור אצל איזה עשיר.[4] אבל לקחת מדה אחד, ושיהיה פסוק על שפתיינו, ומחשבה וציור בקדקינו כשאנחו הולכים על דרכינו – או אפילו כשרוצים לנוח קצת מלמודנו, ובמקום סתם לבזבז הזמן בלימוד החורין והסדקין מולינו בכותלי הבה”מ יש לעשות דבר שנוגע ברומי העולם.

אז לתכלית הנ”ל, ראיתי נכון לסדר רשימה של כמה מדות חשובות לעבוד עליהם ולהשיג אותם. ולקטתי פסוקים מהתנ”ך, וכמה מאמרי חז”ל, כדי להקל לעבוד על מדה הנבחרת באופן ציור בדיבור.

ובתאור ציור בדיבור אני מתכוון לעבודה של שינון הפסוק או המאמר, או בניגון או ברגש, או במחשבה או בפה. וביחד עם זה להשתדל לצייר ולהרגיש המעלות טובות, התוצאות טובות, וכל דברים טובים שיכולים לתאר ולהרגיש שיבא עליכם בהשגות המדה. ויש לנסות להרגיש את זה באופן רוחני, שכלי, רגשי, וגופני. כמה שיותר חזק, בשימוש הכח הדמיון. ויש לכל אחד התכונות שלו והעדיפות שלו, ומה פועל עליו יותר.

לדוגמא, בחושים יש ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומיחוש. אלה שמתרשמים מחוש הראיה יותר, שיציירו בנפשם יותר בשעת אמירת הפסוק בדבר שאפשר לראות, וגם עדיף בהתחלה אפילו רק לבחור פסוק או מאמר שיש בו תיאור של מעלה, ולא רק דבר שכלי. אבל יש שיותר קל להם לדמיין קול, וככה עדיף לצייר בנפשם, או קול הפסוק, או קול דממה דקה, או אפילו קול הקישקוש של מטבעות, שהתורה נדמה לכסף וזהב.

ויש כמה מיני דמיונות שאפשר לצייר, ויש לכל אחד שלו. יש שירצה לחשוב על מתיקות התורה, ויש שירצה להיות רב או אחד מהגדולי הדור (ושלא לשמה בא לשמה). יש שיחשוב על המשפחה הנפלא שיבנה בעזרת התורה, ויש שידמיין איזשהוא דמיון של עוה”ב, או יזכור איך לימוד התורה הביא אותו להרגיש קירבה לב”י, ואיך הרגיש בזה. יש חפץ ורצון על כל מדרגה, רוחני, שכלי, רגשי, וגשמי.

וכמו כן, יש להשתמש בפשט, רמז, דרשה או סוד הפסוק או המאמר ( או כל פרד”ס כאחד אם אפשר), כמו שמוצא חן בעיניך והכל לפי המקום והזמן.

ויש הלכתחלה לתחבולה זו של ציור בדבור, להיות במקום רגוע, של שקט ושלווה. לעצום את העיניים, להיות עם קונו ולבטא לאט ובכוונה מילות הפסוק הנבחר הנוגע למדה הרצויה. ולהתחיל לבנות תמונה או קטע מבוסס על הפסוק. אולי לטעום כל המתיקות של תורה “מנופת צופים,” או הרצון והחשק לו, שהוא כ”שלל רב.” לראות, לשמוע, להריח. לחשוב, להרגיש, בחשק, או באהבה, או ביראה. ובזה ממש להיות שקוע, לשחות בפסוק, בים התורה ובדבר ה’, לעשות רצונו רצוננו ממש.

ובדיעבד, שהוא לא בעצם בדיעבד. גם אם מחכים לאוטובוס, הולכים מפה לשם , אפשר לשנן פסוק או מאמר שנבחר לצורך תיקון או חיזוק המדה הרצויה. רק לאמר ולחשוב קצת, אפילו אם לא בפה. וכמה שיותר להשקיע ולצייר עדיף, אבל בקצת השתדלות מרוויחים הרבה כי מילים קדושות ורמות מחדירות למוח וללב כשנותנים קצת הזדמנות, וכאשר הראש פתוח לזה.

ובזה דברי תורה יהיו כמגן כנגד גישת הרחוב. אנחנו צריכים להשתמש בתורה להלחם נגד כל השיטות ומחשבות זרות שנכנסות למחינו אפילו בלי הכרתינו.

ועל כל פנים, אם תחזיק עצה זו, ציור בדבור, כאחד מהנושאי כלים במלחמתה של תורה, להשתמש בו לפחות למשך “חמש דקות” שאנשים דשים בעקבותיהם, ותקח סם תם לשפתיך, בטוח לי שאפילו בשבוע אחד של עבודה עם פסוק או מאמר אחד תרגיש שינוי ממשי. אבל אני מאחל ומברך הרבה יותר הצלחה בזה, לתקן את כל קומת האדם. ובזה כולנו נעלה ונתקן, ומשיח יבא במהרה בימינו אמן.

סבלנות, רצון, אמונה, בטחון, אהבת ה’, אהבת התורה, ואהבת ישראל. חסד. יראת ה’. אומץ, זריזות, ענווה.

[1] עיין האמונה והבטחון פ’ א’, רבינו יונה על משלי ג’ ו’, נפש החיים שאר א’, ומהרש”א על מכות י: ד”ה “במקום שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ויש רבים כהנה.

[2] למען האמת זה אינו כן, כי מחשבה יותר נשגבת מדבור ורגש, ודבור יותר נשגב ממעשה. אז מחשבה יכול לפעול בעולם המעשה יותר בקלות מעל החשבה אחרת. אבל עכ”פ, כל כח יכול לפעול איכשהוא על האחרים. ומדה טובה מרובה. ויש לאמר עוד שכח המחשבה אפשר לפעול ישר על המוח הגופני, לטהר אותו ולהרגיל אותו לחשוב עוד יותר מחשבות טובות .

[3] ועיין שיחות חפץ חיים בסוף כתבי חפץ חיים, דף קו’, שאר החפץ חיים שלא הבין איך אפשר ליוהות יהודי בלי שתי שעות התבוננות. (צווי שעות קלערן זיך)

[4] מובא במאורות הגדולים, מאת הרב זייטשיק.

Posted on

Tziur B'Dibbur Program – tentative

Let me know what you think, please! What would work for you? You have to read the Aley Zayit post first…

The Tziur B’dibur “Mussar” program

1.    First:

Read the intro to the book Aley Zayis B’fihah for the basic idea behind this, and eitzahs to work with.

Every day, within a period of ten minutes, to be misbonen on the pasuk הודו לה’ כי טוב, כי לעולם חסדו.

My translation: “Thank Hashem since it is good, (how do I know) since His chesed is eternal.” His chesed is forever, it may not be experienced that way now, but it is… We have the choice to see as much as we can now, and to look for his chesed everywhere.
I suggest repeating the pasuk at least ten times with intent and feeling, and any images etc… that you can associate it with. (See 1.)

Individual Thanks

Think of five things that you have to be thankful for, and a specific reason why, say Thank you Hashem for X because it (example: Thank you Hashem for my hands, because I can use them to type Torah on my keyboard)… thank You, thank You, thank You.) For each item. This can be included in the ten minutes.
The thank you items can be the biggest or the smallest.

Next, add the pasuk )really the second half of a pasuk) והבוטח בה’ חסד יסובבנו For the one who trusts in Hashem, Chessed, kindness, surrounds him.

The Maggid and Rabeinu B’chayey explain that having your machshovas in line with chessed, believing Hashem wants to give you chessed chinam even if you don’t deserve it… places your neshama’s root in line with the source of Chesed (wherever your thoughts are, that’s where you are), and automatically draws down good things in your life.
Again, repeat this pasuk at least ten times. You can even include this in the ten minutes… The more time the better but:
Twenty repetitions at four per minute is five minutes. Plus five minutes for the thank you’s. It can easily suffice. No excuses. If you have longer, more imaging etc… do it.
It is important to set a time to do this. Right before sleeping if you don’t crash, right when you wake up if you are a morning guy, right after davening with your talis on and a sefer in front of you… Better to have a set time! Missed your set time? Do it anytime! Only problem is you can’t do it in the bathroom.

When You Have a Free Second

When you are not doing anything else, when you are walking, or spacing out, or whatever, try to say one of these pasukim – even just the words with no kavannah. Maybe make a little tune. You can also choose a particular pasuk you want to work on. These pasukim are chosen because they will definitely help you in all other areas. This I can guarantee.
But, if you already want to work on your desire for Torah or Tefillah, pick a pasuk that works for you.

Summary of Daily Practice

  1. At least ten times הודו לה’.
  2. Five thank you’s. They can be as insignificant as the pen you hold, or as important as your wife. Whatever comes to mind.
  3. At least ten times הבוטח בה’.
  4. Have a pasuk on your lips throughout the day.
  5. Got it? Great! This is easy!!

Weekly Practice

Every day has a middah, and associated energies it was created with, as per the Gemorah in Shabbos describing the middos of those born on different days. It is befitting to try and tap into that positive shefah, divine influx, on that day of the week.

Yom Rishon (Sunday)

Chessed.  Loving kindness, expansiveness.
 
 
 
Knowing that a practice is not a practice, and is useless without real commitment, I ­______________________________________, hereby take on for the next month, 30 days, beginning __________ continuing until __________ , a constant commitment to the following daily and weekly practices:
 

Posted on

Introduction – The Purpose of this Book, Part One

Ok, submitted for your critique, the beginning of what I originally called “The Book,” but what I am tentatively calling “Oh God, What’s the Point?” until I get a better title. It’s a general hashkafah book about the purpose of the world. When we understand basically what we’re doing here, it makes it easier for us to trust Hashem.

A Quick Word On “Faith”

Like a great many, Hebrew[1] words, the terms emunah and bitachon defy translation. Trying to fit these concepts into the tight bonds of the word faith is comparable to calling the Grand Canyon a “pretty ditch.”
In his book about emunah and bitachon Nachmanadies[2]   says that emunah is analogous to a tree, and bitachon is the fruit of that tree. You can have a tree that never produced fruit, but if you have fruit, there must have been a tree involved. Emunah, he says, is belief in God and his power to act,[3] but bitachon is the trust that He will.
It can be said that emunah involves a clear recognition of all of the principles of the Jewish faith, and bitachon is not only the active behavior which reflects these truths, but trust in God. Bitachon is trust that God is not only interested in our behavior, but He loves us and has our highest good in mind. Trust is the basis for relationships with our fellow man, and a relationship with God is no different.
The work of building bitachon is a life time job. The Vilna Gaon[4] says that bitachon is necessary for all positive character traits, and without bitachon a person’s Torah will not last. This trust is the basis for a healthy, loving relationship between us and God, as well as with ourselves.  The Gaon adds that bitachon is also necessary for experiencing true love for one another. How can I be jealous of my friend when we both have the very best we can have for us?
The positive benefits of trusting God have been discussed by the Sages throughout the generations. A person is relieved of his daily worries.[5]Bitachon even has the inherent ability to bring a person the object of his desires.[6] Obviously emunah and bitachon deserve a work of their own, and many have been written. Discussing emunah and bitachon – their definition, benefits and practice – is not the point of this booklet.
Next excerpt: What is the Purpose of this Book?… Stay tuned! (Don’t worry, I’ll put it up tomorrow.)


[1] When I refer to the Hebrew language here and in this text, I refer to Lashon HaKodesh, the Holy Tongue, the language used in Tanach and the Oral Law – not Modern Hebrew.
[2] Sefer HaEmunah VeHabitachon, chpt. 1
[3] Throughout this booklet I will refer to the creator as “God.” The purpose is twofold. First, many of my readers may be uncomfortable with the standard Orthodox appellation: “Hashem, the Name.” Second, for those who are already Torah observant, but are questioning their beliefs, the term God will give them an opportunity to think of Hashem in a different light. If you don’t “believe in God,” and consider yourself atheist, it couldn’t hurt you to read this anyway. Pretend I’m talking about “The Universe” until you can accept a loving God. Many would prefer to call Him “the Loving Creator,” or a Her, or whatever. I can’t make everyone happy now, can I? Whatever your situation, God believes in you.
[4] See Even Shlomo 3:2. Also see the Gaon on Megilas Esther 1:6.
[5] See Chovos HaLevavos, Sha’ar HaBitachon
[6] See Appendix , for some amazing sources.
Posted on

First Post!

Shmuel Yosef Elbinger here.
I’m finally doing it! I’m putting up a blog/website, just like the other millions of bloggers out there. I’m not really in a profound writing mood, because I’ve just been building this website, and making it look half decent.
I’ve already written a lot of the content for the books, so I’m going to up it all up on a schedule, so in case you sign up for the emails already somehow you won’t get it all right away….
Maybe I’ll tell a little of the story of what got me to writing later.