איסוף פסוקים ומאמרי חז”ל לצורך ציור בדבור, שהוא עצה נפלא לעזור לתקן מדות הנפש
מלוקט ע”י
שמואל יוסף אלבינגר
יש דבר שיאמר ראה זה חדש, הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו.
קהלת א’, י’
דבר ידוע מהקדמונים שיש לתכונות הרצון ומחשבה כח עצום להפעיל דברים בעולם המעשה, בין לטוב ובין למוטב.[1] ומדה טובה מרובה.
ואולי דבר יותר קרוב לדעתנו להבין שבוודאי יש לרצון ומחשבה הכח להשפיע על עצמנו, על מדותנו ותהליך מחשבותינו.[2] ובוודאי אם יהיו לנו מחשבות יותר טובות ונשגבות, הם ישפיעו על ההרגשות והמדות שלנו, ובזה ישתפרו כל מעשינו, באיכות ובכמות, בתורה מצוות ומעשים טובים.
ויש דרך חדשה שהוא ישנה אצלנו, והיא דרך בעלי מוסר, בראשם הרב ישראל מסלנט, זכר צדיק וקדוש לברכה, שזכותו יגן עלינו. וכמעט נשכח מישראל התרופות המעולות שחידש לנו, איך לבלוע הסם תם של התורה הקדושה שלנו, שתכנס בתוך עצמותינו ותהיה לנו רפואת הנפש ותקון הגוף.
וכמו כל חידוש, הדברים מאירים, שמחים ופשוטים. ובימיו הרב ישראל סאלאנטער ז”ל קרא למהלכים האלה לימוד מוסר “בשפתיים דולקות” (שנון מספר שורות או כמה מילים של דברי מוסר ויראה כמה פעמים ברגש ובנגון) ושימוש בכח הדמיון (לדמות לעצמו הצלחה תורה ובמצוות, או תאור עצמו במדות טובות וידיעת התורה לחזק הרצון והבטחון להצלחה ברוחניות). ואולי בימינו יש צורך לכינויים חדשים, להרשים עלינו הכח העצום של התחבולות הפשוטות האלו. וגם צריכים להבין ששני התחבולות, שאפשר להשתמש בהם בנפרד, בוודאי עדיף שכח שניהם יפעלו ביחד.
מובא בספרי מוסר שכדאי לחצות מחנות סדר המוסר לשני חלקים: חלק א’ ללמוד מוסר בעיון, וחלק ב’ ללמוד כמה שורות מאיזה ספר באופן “שפתיים דולקות.” והקדמונים הוסיפו על זה שעות להתבונן ולהתבודד, ולעשות חשבון הנפש.[3]
ואוי לנו שיש לנו בדורנו “רבע שעה של שקט לכבוד הר’ ישראל סאלאנטר”! ולפחות יש לנו את זה, אבל לא נשאר זמן לקיים שתיים כדבעי.
ועוד, אולי אין לנו הכוחות שהיו לבעלי מוסר, לברוח מכל העולם, ולישון רק כמה רגעים בלילה כהסבא מנוברדוק. להתרכז משך כמה שעות על מחוז חפצנו, שנהיה צדיקים ות”ח, או אפילו סתם אמתדיגע אידין.
אולי אין לנו הרכוז של הרה”ג רב ישראל ז”ל, שחזר על אותו פסוק בקהלת כל הלילה כדי להגן מתאוות ממון או כבוד לפני ביקור אצל איזה עשיר.[4] אבל לקחת מדה אחד, ושיהיה פסוק על שפתיינו, ומחשבה וציור בקדקינו כשאנחו הולכים על דרכינו – או אפילו כשרוצים לנוח קצת מלמודנו, ובמקום סתם לבזבז הזמן בלימוד החורין והסדקין מולינו בכותלי הבה”מ יש לעשות דבר שנוגע ברומי העולם.
אז לתכלית הנ”ל, ראיתי נכון לסדר רשימה של כמה מדות חשובות לעבוד עליהם ולהשיג אותם. ולקטתי פסוקים מהתנ”ך, וכמה מאמרי חז”ל, כדי להקל לעבוד על מדה הנבחרת באופן ציור בדיבור.
ובתאור ציור בדיבור אני מתכוון לעבודה של שינון הפסוק או המאמר, או בניגון או ברגש, או במחשבה או בפה. וביחד עם זה להשתדל לצייר ולהרגיש המעלות טובות, התוצאות טובות, וכל דברים טובים שיכולים לתאר ולהרגיש שיבא עליכם בהשגות המדה. ויש לנסות להרגיש את זה באופן רוחני, שכלי, רגשי, וגופני. כמה שיותר חזק, בשימוש הכח הדמיון. ויש לכל אחד התכונות שלו והעדיפות שלו, ומה פועל עליו יותר.
לדוגמא, בחושים יש ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומיחוש. אלה שמתרשמים מחוש הראיה יותר, שיציירו בנפשם יותר בשעת אמירת הפסוק בדבר שאפשר לראות, וגם עדיף בהתחלה אפילו רק לבחור פסוק או מאמר שיש בו תיאור של מעלה, ולא רק דבר שכלי. אבל יש שיותר קל להם לדמיין קול, וככה עדיף לצייר בנפשם, או קול הפסוק, או קול דממה דקה, או אפילו קול הקישקוש של מטבעות, שהתורה נדמה לכסף וזהב.
ויש כמה מיני דמיונות שאפשר לצייר, ויש לכל אחד שלו. יש שירצה לחשוב על מתיקות התורה, ויש שירצה להיות רב או אחד מהגדולי הדור (ושלא לשמה בא לשמה). יש שיחשוב על המשפחה הנפלא שיבנה בעזרת התורה, ויש שידמיין איזשהוא דמיון של עוה”ב, או יזכור איך לימוד התורה הביא אותו להרגיש קירבה לב”י, ואיך הרגיש בזה. יש חפץ ורצון על כל מדרגה, רוחני, שכלי, רגשי, וגשמי.
וכמו כן, יש להשתמש בפשט, רמז, דרשה או סוד הפסוק או המאמר ( או כל פרד”ס כאחד אם אפשר), כמו שמוצא חן בעיניך והכל לפי המקום והזמן.
ויש הלכתחלה לתחבולה זו של ציור בדבור, להיות במקום רגוע, של שקט ושלווה. לעצום את העיניים, להיות עם קונו ולבטא לאט ובכוונה מילות הפסוק הנבחר הנוגע למדה הרצויה. ולהתחיל לבנות תמונה או קטע מבוסס על הפסוק. אולי לטעום כל המתיקות של תורה “מנופת צופים,” או הרצון והחשק לו, שהוא כ”שלל רב.” לראות, לשמוע, להריח. לחשוב, להרגיש, בחשק, או באהבה, או ביראה. ובזה ממש להיות שקוע, לשחות בפסוק, בים התורה ובדבר ה’, לעשות רצונו רצוננו ממש.
ובדיעבד, שהוא לא בעצם בדיעבד. גם אם מחכים לאוטובוס, הולכים מפה לשם , אפשר לשנן פסוק או מאמר שנבחר לצורך תיקון או חיזוק המדה הרצויה. רק לאמר ולחשוב קצת, אפילו אם לא בפה. וכמה שיותר להשקיע ולצייר עדיף, אבל בקצת השתדלות מרוויחים הרבה כי מילים קדושות ורמות מחדירות למוח וללב כשנותנים קצת הזדמנות, וכאשר הראש פתוח לזה.
ובזה דברי תורה יהיו כמגן כנגד גישת הרחוב. אנחנו צריכים להשתמש בתורה להלחם נגד כל השיטות ומחשבות זרות שנכנסות למחינו אפילו בלי הכרתינו.
ועל כל פנים, אם תחזיק עצה זו, ציור בדבור, כאחד מהנושאי כלים במלחמתה של תורה, להשתמש בו לפחות למשך “חמש דקות” שאנשים דשים בעקבותיהם, ותקח סם תם לשפתיך, בטוח לי שאפילו בשבוע אחד של עבודה עם פסוק או מאמר אחד תרגיש שינוי ממשי. אבל אני מאחל ומברך הרבה יותר הצלחה בזה, לתקן את כל קומת האדם. ובזה כולנו נעלה ונתקן, ומשיח יבא במהרה בימינו אמן.
[1] עיין האמונה והבטחון פ’ א’, רבינו יונה על משלי ג’ ו’, נפש החיים שאר א’, ומהרש”א על מכות י: ד”ה “במקום שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ויש רבים כהנה.
[2] למען האמת זה אינו כן, כי מחשבה יותר נשגבת מדבור ורגש, ודבור יותר נשגב ממעשה. אז מחשבה יכול לפעול בעולם המעשה יותר בקלות מעל החשבה אחרת. אבל עכ”פ, כל כח יכול לפעול איכשהוא על האחרים. ומדה טובה מרובה. ויש לאמר עוד שכח המחשבה אפשר לפעול ישר על המוח הגופני, לטהר אותו ולהרגיל אותו לחשוב עוד יותר מחשבות טובות .
[3] ועיין שיחות חפץ חיים בסוף כתבי חפץ חיים, דף קו’, שאר החפץ חיים שלא הבין איך אפשר ליוהות יהודי בלי שתי שעות התבוננות. (צווי שעות קלערן זיך)
